Did Israel's Ashkenazi haredi Chief Rabbi Yona Metzger plagiarize teshuvot from other rabbis to make his own books look more important? Ma'ariv alleges that he appears to have done just that.
And this:
הרב הראשי לישראל מעתיק פסקי הלכה מרבנים אחרים
24/04/13 | 32 תגובות(הכתבה פורסמה ביום שישי במוספשבת)לז'יל ברנהיים, רבה הראשי של צרפת, לא נותרה בשבוע שעבר כל ברירה אחרת מאשר לכנס את בכירי הקהילה היהודית בארצו ולהודיע להם שהוא הולך הביתה. החשיפה של גולשים באינטרנט לפיה חלקים מספרו "40 הרהורים יהודיים", הועתקו מדבריו של הפילוסוף ז'אן פרנסואה ליוטר שפורסמו בספר אחר קודם לכן, הכתה גלים וזכתה לחשיפה רחבה גם מחוץ לצרפת וגם הרחק מעבר לגבולות הקהילה היהודית. העובדה שמי שמכהן בתפקיד דתי בכיר כל כך רימה את קוראיו, כשהוא נוטל את פרי עבודתם של אחרים, לא הייתה יכולה לעבור סתם כך. אחרי שטען בתחילה כי "שגה", אבל לא "כשל במילוי תפקידו", הבין הרב ברנהיים שהוא יכול לכנות את מה שעשה כיצד שיחפוץ, אבל בסופו של דבר לסמנטיקה אין הרבה חשיבות בפרשה הזו, הרבה יותר חשובים הפרטים עצמם. ואלו הצביעו על כך שהוא כשל מוסרית.
הסיפור הזה, על רבה הראשי של צרפת, הקפיץ השבוע כמה מבין מי שעוקבים במשך שנים אחר דרכו לצמרת של הרב יונה מצגר. הללו סבורים שהקטעים שהעתיק אל ספריו מי שמכהן היום כרב הראשי לישראל, קטעים שחוברו על ידי פוסקים גדולים ממנו, הם סיפור חמור לא פחות מזה שנקשר בשמו של הרב ברנהיים. חלק מהחומרים הגיעו ל"מעריב" בעקבות סדרת תחקירים שפירסם בעבר בעז גאון בעניינו של הרב מצגר.
קורות החיים של הרב, נספר עוד קודם לכן, מתפרסמים במקומות שונים ובאתרים רבים באינטרנט. בחלק מהם, ממש כמו בתגובה שהעביר לנו הרב מצגר אתמול, מצויין כי הרב זכה פעמיים עבור ספרו "במעגלי החיים" ב"פרס הנשיא". דוברו אף הבהיר, בתשובה לשאלתי, כי מדובר ב"פרס זהב" ו"פרס פלטינה". ובכן, אין שום פרס כזה. נשיא המדינה איננו מעניק תעודות מהסוג הזה לסופרים. מדובר בתעודות שמחלקת התאחדות הוצאות הספרים עבור נתוני מכירות ספרים. עשרים אלף ספרים מזכים בתעודת זהב. ארבעים אלף בתעודת פלטינה. הא ותו לא.
הרב מצגר מכהן כעשר שנים כרב הראשי לישראל. קודם לכן שימש כרב של אזור צפון תל אביב. בתקופה הזו פרסם סדרת ספרים, "מים ההלכה", שהתיימרו לקבץ שאלות שנשאל בתפקידו זה יחד עם התשובות ההלכתיות שחיבר.
בדף קורות החיים שלו, באתר הרבנות הראשית, מצויין שהוא "ידוע כנואם מעולה" וכי "יצירתו התורנית אינה מתאפיינת בחידושים אלא מתמקדת בליקוט מתוך מקורות הלכתיים שקדמו לו וכן הבאת תשובות שהתקבלו מרבנים אחרים". יש לו גם, לרב מצגר, מודל מעניין לתפקיד שהוא רואה לעצמו. עמלה של הדבורה המלקטת צוף מאחרים, הוא מרבה לספר, מועיל יותר מעמלו של העכביש הטווה את קוריו בעצמו. אבל נדמה שהשורות הבאות ילמדו טוב יותר מכל עד כמה התיאור שבו בחר הרב מצגר לתאר את עצמו, הוא רק רמז קל למה שמסתתר מאחריו.
בהקדמה לספריו "מים ההלכה" שמח הרב לבשר לקוראים כי ספריו הקודמים "מצאו חן בעיני רואיהם ואף זכו לעלות על שולחנם של מלכים...רבים מהם הביעו את סיפוקם ואת הנאתם... דומה שעסק הכתיבה ההלכתית הוא החלק המהנה אותי ביותר מכל שטחי הרבנות", הוא ממשיך, "שכן ניכרת בו מלאכת יצירה ובניין שיש בהם תועלת הרבים".
אלא שמתברר כי חלקים לא מעטים מפסיקותיו של הרב מצגר, כמו ניתוח הסוגיות ההלכתיות שהוא מביא בהן, אינן ממש פרי בניינו שלו אלא יותר פרי העתקה של ממש מספריהם של גדולי ישראל. כאן הוא מעתיק כמה שורות, מילה במילה, מספרו של הראשל"צ הרב אליהו בקשי דורון. במקרים אחרים הוא לוקח, אחד אחרי השני, את כל מהלכי הפסיקה של פוסקים דוגמת הרב עובדיה יוסף ומעביר אותם אל ספרו, ממש כאילו היו פרי ניתוח הלכתי שלו עצמו. הנה כמה דוגמאות, על קצה המזלג:
הרב מצגר, כאמור, מציג את השאלות בספרו כאילו הן כאלה שהובאו אל שולחנו לפסיקה במהלך שנות כהונתו כרב של צפון תל אביב. מעניין לדעת שלפעמים הובאו השאלות הללו אל שולחנו של רב אחר, שנים קודם לכן, ובאותו סדר ממש כפי שהן הובאו אחר כך אל הרב מצגר.
במקרה של השראה מרתקת שקיבל הרב מצגר מהספר "נצח ישראל", ספר שאלות ותשובות של הרב ישראל גרוסמן, אביו של הרב יצחק גרוסמן ממגדל העמק, הסיפור מעניין במיוחד.
"הפקדתי מעיל פרווה בדלפק השמירה המצוי בכניסה לאולם השמחות, קיבלתי מספר, ובסוף השמחה כשבאתי לקבל את מעילי, השומר אמר שהמעיל איננו וכנראה נגנב. האם זכותי לקבל את דמי המעיל מבעל האולם?". כך מציג הרב מצגר את השאלה שהובאה לפסיקתו. שאלה דומה נשאל שנים קודם לכן הרב גרוסמן. "האם בעל האולם חייב לשלם עבור ההיזק או לא?".
הרב גרוסמן ביסס את תשובתו ההלכתית על שורה ארוכה של מקורות. מכילתא בפרשת משפטים, שולחן ערוך סימן רצ"א, ציטוט ארוך של הרמ"א (רבי משה איסרליש), המשנה במסכת בבא מציעא דף פ', ספר "מחנה אפרים" הלכות שומרים סימן ה', פירוש התוספות במסכת כתובות בדף נ"ו, עוד ציטוט של השולחן ערוך מאותו סימן שצוטט לפני כן, הש"ך, הסמ"ע (ספר מאירת עיניים) בסימן ע"ב, הגמרא במסכת בבא מציעא דף י"ב ושוב הש"ך. 11 מראי מקומות ומובאות מביא הרב גרוסמן בספרו כדי להשיב על השאלה. למרבה הפלא גם הרב מצגר בספרו מביא את אותם 11 מקורות ובאותו סדר בדיוק כפי שהביא אותם לפניו הרב גרוסמן. הרב גרוסמן, אגב, מקבל קרדיט קטן ונקודתי במהלך הטקסט, כאילו היה בעצמו עוד אחד מאותם מקורות הלכתיים שברשימה. בשום אופן לא ניתן להבין שספרו שלו הוא המקור לכל ההעתקה הסיטונית הזו.
אבל בכך, כאמור, לא די. הרב גרוסמן ניצל בספרו את הסוגיה הזו כדי לדון מיד אחריה בעוד שאלה דומה. "איך הדין אם מסר שעון לשען לתקנו ונגנב מחנותו. האם חייב לשלם עבור השעון או לא". לא תאמינו, אבל מספרו של הרב מצגר ניתן להבין ששנים אחר כך נשאל גם הוא את אותה שאלה וממש כמו אצל הרב גרוסמן גם אצלו היא הגיעה מיד אחרי השאלה על המעיל באולם. צירוף מקרים? מי יודע.
אגב, את התשובה לשאלה השנייה הזו פותח מצגר בהעתקה, כמעט מילה במילה, של שש השורות הראשונות מתשובתו של הרב גרוסמן. רק מאוחר יותר, כאשר הוא ממשיך ומביא את שאר מקורותיו של הרב גרוסמן הוא טורח לציין את שמו.
לפני שנים רבות הוציא הרב עובדיה יוסף סדרת ספרי הלכה בשם "יחוה דעת". הספרים הללו התבססו על שאלות שנשאל הרב בתוכנית שבועית שהייתה לו בקול ישראל. בספר מביא הרב יוסף שאלה לפיה "מי שלובש בימי הקיץ חולצה בשרוולים קצרים, האם מותר לו לעבור לפני התיבה ולשמש שליח ציבור?". שנים אחריו מופיעה שאלה דומה, על שליח ציבור במכנסיים קצרים, אצל הרב מצגר בספרו "מים ההלכה".
על 12 מקורות הלכתיים ופוסקים קדומים נשען הרב עובדיה בתשובתו. זו רשימתם: הגמרא במסכת שבת, הרמב"ם בהלכות תפילה, המשנה במסכת מגילה, רש"י, הרי"ף, הרמב"ם, השולחן ערוך, הבית יוסף, החזון איש, מנחת יצחק, הרב עובדיה הדאיה והרב הלל פוסק. בכל אחד מהמקורות הללו מכוון הרב עובדיה אל הסעיף המדויק ומסביר אותו בהרחבה. הרב מצגר, בדיוק מושלם, נשען בתשובתו שבספרו על כל אותה רשימת מקורות של הרב עובדיה יוסף, כאילו שהוא ניתח אותה ובירר אותה לפרטיה. גם כאן, אגב, מופיעה הרשימה של הרב מצגר לפי הסדר המדויק שהופיעה אצל הרב עובדיה. אחד לאחד. גם כאן מוזכר הרב יוסף ברשימת המקורות של הרב מצגר כאילו היה חלק מאותם פוסקים שאת רשימתם ודבריהם הוא העתיק ממנו כמות שהיא ולא כמקור לכל הפרק.
הרב עובדיה מסיים את פסיקתו בסוגיה הזו עם הערה אחת למי שהולכים במכנסיים קצרים כמו "שנוהגים בקיבוצים" ומזהיר כי יש ללמד את התלמידים "לבל ייגעו ברגליהם בעת שלומדים תורה". גם הרב מצגר נזכר בפסיקתו להעיר כי יש להתייחס "במיוחד בקיבוצים" להלכה הזו ומזכיר גם הוא כי "יש להיזהר שלא לגעת ברגליים המגולות בשעת התפילה". כמעט מילה במילה.
והנה עוד שאלה: "ראיתי נהג שעבר על חוקי התנועה בעקיפות מסוכנות בתוך העיר ואינני יודע האם מותר למסור על התנהגותו לרשויות המופקדות על החוק". עשרות שנים לפני שהרב מצגר נשאל את השאלה הזו, נשאל אותה הרב יצחק יעקב וייס, איש העדה החרדית, מחבר ספרי השאלות ותשובות "מנחת יצחק". גם כאן מעתיק הרב מצגר את תשובתו של הרב וייס לשאלה, כשהוא נשען מהמילה הראשונה ועד האחרונה על מהלך הבירור ההלכתי של הרב וייס ועל כל רשימת מקורותיו וניתוחיו את ההלכה, מבלי לאזכר במילה מהיכן העתיק את הפסיקה הזו. גם כאן מיותר לציין שכל אותם תשעה פוסקים שעליהם נשעם הרב וייס הם אותם תשעה פוסקים עליהם נשען הרב מצגר, באותו סדר בדיוק, כשלעיתים הוא מעתיק ממש כמעט מילה במילה את דבריו של הרב וייס.
במקום אחר, כשהוא משיב לשאלה האם מותר לקבל תרומה לבית כנסת מיהודייה הנשואה לגוי, מעתיק הרב מצגר כמה שורות, גם הפעם מילה במילה, מתשובה שחיבר הרב הראשי לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון, בספרו "בנין אב", בהתייחס לשאלה הזו.
והנה עוד דוגמה אחת. הרב עובדיה יוסף נשאל בעבר האם מותר לגננות ולמורות ביישובי הספר לשאת נשק. גם הרב מצגר מצטט שנים אחריו בספרו את אותה שאלה, כאילו נשאל גם הוא בנושא. הרב עובדיה מביא עשרה פוסקים קדומים שעליהם הוא בונה את תשובתו, המתירה לנשים להחזיק נשק. אותם עשרה מקורות, חלקם לא מהמקורות השגורים והשכיחים בבתי המדרש, לפי אותו סדר מדויק, הביאו באופן מופלא גם את הרב מצגר לאותה פסיקה. כאן, אגב, כדי שלא יהיה חשש לגניבה ספרותית, מציין הרב מצגר בסיום דבריו כי גם הרב עובדיה יוסף, לא ייאמן, הגיע לאותה מסקנה.
תגובת הרב מצגר: "הרב הראשי כתב ספרים רבים ועל שניים מהם אף זכה בפרס הנשיא. בין ספריו הסדרה "מים ההלכה" בת 4 כרכים שראו אור לפני כ- 25 שנה ומכילים למעלה מ- 10,000 מקורות. הסדרה עוסקת בשאלות אקטואליות ומורכבת מפסקי הלכות של רבנים בני זמננו ורבנים מהדורות הקודמים כמקובל בספרים מסוג זה. במבוא לספר הדגיש הרב הראשי כי תשובותיו הן לקט מדברי הפוסקים. בניגוד לנטען, בתשובותיו מציין הרב במפורש את שמות הפוסקים והספרים מהם נלקטו הדברים".